"מי יזכור את בנו של הספר"

                                                                                           "שיר אחרי הגשם"   יעקב גלעד

פרוייקט זכרון לקהילות היהודיות שהונצחו באנדרטאות בבית העלמין בחולון-בת ים.

בימי הזיכרון לשואה ולגבורה מקובל להקריא את "נזכור" של אבא קובנר שמתחיל במילים הבאות:

"נזכור את אחינו ואחיותינו, את בתי העיר ואת בתי הכפר, את רחובות העיירה שסאנו כנהרות ואת הפונדק הבודד עלי אורח".

 

מי היו "אחינו ואחיותינו" שאבא קובנר כותב עליהם? כיצד הם חיו? היכן הם גרו? איפה הם התפללו? האם באמת היו נהרות ליד העיירות בהן הם גרו? האם היו שם מסילות רכבת? ממה ואיך הם התפרנסו? איך נראתה מערכת היחסים בינם לבין שכניהם הנוצרים? מי מהם ומהן עזבו את העיירה ועלו לארץ ומי היגרו לארצות הברית ולמה? מי מהם נותרו בעיירות ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה? מה קרה לכל אותן קהילות בזמן המלחמה? היכן הוקמו גטאות ומדוע דווקא שם? כמה מיהודי העיר ויהודי העיירות נשלחו למחנות? כמה מהם נרצחו בבורות הריגה? כמה מהם אנחנו מכירים וכמה נותרו אלמונים ונמחקו מספרי תולדות הימים? ולבסוף, כמה מהם שרדו את התופת ואיך נראו חייהם בימים ובשנים לאחר מכן?

אנשי קהילות ישראל באירופה, שעלו לארץ לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה, ואלה שהגיעו לאחר השואה, מצאו זה את זו בארץ־ישראל־שבדרך או במדינת ישראל המתהווה.

 

הבדידות והאובדן שהיו מנת חלקם של שורדים רבים הביאו רבים מהם ליצור קשרי משפחה אחד עם השני למרות שפעמים רבות היה ביניהם קשר משפחתי רופף בלבד או אפילו לא היה קשר בכלל. לאט־לאט הם התחילו לבנות את חייהם מאפס אחרי שנותרו בודדים בעולם.

 

החל משנות השישים ועד שנות השמונים הוקמו למעלה מ־300 אנדרטאות בבית העלמין בחולון על ידי יוצאי הקהילות.

 

במהרה החלקות הפכו הפכו למקום הכינוס של השורדים והזוכרים בימי השואה ובימי זיכרון מיוחדים של ההקהילות - יום הגירוש, יום חיסול הגטו, יום השמדת הקהילה בבורות הריגה ועוד. כל קהילה וימי הזיכרון שלה. אלא שבחלוף השנים, מספרם של ניצולי השואה ויוצאי הקהילות הלך והתמעט. 

 

בחלק מהקהילות נותרו פעילים בני הדור השני, השלישי, הרביעי והחמישי, שנותרו מחויבים לשימור הזיכרון גם עשרות שנים לאחר השואה. אלא שמבט חטוף על חלקת הזיכרון בבית העלמין מספר גם את הסיפור העצוב של הקהילות, שלא נותר מי שיפקוד את אנדרטאותיהן. אלה נותרו מוזנחות, שבורות־בחלקן ופעמים רבות גם מחוסרות־אותיות שהזמן עשה את שלו עליהן.

 

מול העזובה והלכלוך קשה שלא לחוש תחושת ריק גדולה ותסכול עמוק או לתהות מי יזכור את האנשים והקהילות, ואת החיים שהיו ונגדעו.

 

אנו חשים כי מגפת הקורונה והמציאות החדשה אליה נאלצנו להתרגל, שכוללת את הפסקת המפגשים האנושיים וכן את המסעות לפולין, תובעות מאיתנו שינויים והתאמות למציאות. האתר שהקמנו הוא צעד אחד בכיוון הזה. מטרתו לנסות ולסייע במלאכת שימור הזיכרון של מאות הקהילות, שמונצחות בבית העלמין, עד יום הזיכרון לשואה ולגבורה הקרוב.

 

האתר הוא יוזמה פרטית להנצחת האנשים והקהילות, לריכוז מידע היסטורי וזיכרונות, וכן לקידום יוזמות לאו־דווקא של בני ובנות הקהילות, אלא של ציבורים גדולים והולכים של נוער, צעירים ומבוגרים שרוצים וירצו להנציח, להזכיר ולזכור בעצמם.

 

ניתן ליצור איתנו קשר דרך האתר, להעלות בו תכנים, קישורים וכן לפרסם באמצעותו אירועים. אנו נרכז את יוזמות ההתנדבות; אופני יצירת קשר עם אנשים, שעדיין יכולים לספר את סיפורי הקהילות; ונדאג לעלות לרשת תכנים קיימים ותכנים חדשים שייווצרו על ידי המתנדבים.

 

תהיה ברוכה פורצת הדרך, אשת החינוך רחל מגד מחולון, שמקיימת את המפעל החינוכי הזה כבר יותר מעשור עם תלמידים רבים וממשיכה בכך גם השנה.

IMG_20201201_134224.jpg