שוראני (נג'שורנייה)

Our 
Story

בשנת 1941 חיו בנג'שורנייה 563 יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כתשעה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיירה השתייכה לזרם האורתודוקסי. לקהילה היו בית ספר יסודי יהודי וישיבה. בין שתי מלחמות העולם הייתה אגודת ישראל התנועה היהודית המקובלת ביותר בעיירה, אך גם "המפלגה היהודית" הייתה פעילה בה.
נג'שורנייה, שהייתה בעבר חלק מהונגריה, סופחה לצ'כוסלובקיה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, ובעקבות בוררות וינה הראשונה בנובמבר 1938 חזרה לריבונות הונגריה. השלטונות ההונגריים גירשו דרך מעבר הגבול החדש בין הונגריה לסלובקיה כמה משפחות יהודיות שלא הייתה להן אזרחות הונגרית.
בשנת 1941 גויסו גברים יהודים רבים, ובהם תלמידי ישיבה רבים, לשירות עבודת כפייה במסגרת צבא הונגריה. הישיבה בנג'שורנייה הצטמצמה מאוד בשל כך, ונותרו בה רק כמה עשרות תלמידים.
בשנת 1942, כשגורשו יהודי סלובקיה, סייעה להם קבוצת יהודים בנג'שורנייה להימלט להונגריה. אחדים מחברי קבוצה זו נתפסו בידי הז'נדרמים ההונגרים וגורשו.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. על-פי מיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 נמנו עם הקהילה האורתודוקסית של נג'שורנייה 524 יהודים.
המינהל ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, ויהודי הונגריה רוכזו בגטאות וגורשו על סמך הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. גטו נג'שורנייה הוקם בשלהי מאי 1944, באזור בית הכנסת הגדול ובית הספר היהודי. בגטו הוקם מטבח ציבורי. יהודים אחדים שהצליחו להימלט מהגטו חברו לפרטיזנים בסלובקיה.
ב-10 ביוני 1944 הועברו 1,115 תושבי הגטו למרכז השילוח וב-14 ביוני 1944 הם גורשו לאושוויץ.

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

אנדרטה מספר 271

"מי יזכור את בנו של הַסַּפָּר"

      "שיר אחרי הגשם"   יעקב גלעד