שאקי

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בשאקי כ-600 יהודים – כ-20 אחוזים מתושביה. מרביתם התפרנסו ממלאכה וממסחר.

בין שתי מלחמות העולם היה בעיירה בנק יהודי עממי. בשאקי פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות וכן אגודות סעד יהודיות.

עם סיפוח ליטא לברית-המועצות ב-1940 הולאמו עסקים פרטיים בשאקי ונפסקה פעילותן של המפלגות הציוניות.
הגרמנים כבשו את שאקי ב-22 ביוני 1941, וניהול ענייני העיירה עבר לידי הליטאים. מיד פורסמו צווים להגבלת תנועת היהודים והקשר שלהם עם האוכלוסייה הלא-יהודית. הגברים היהודים בני 15 ומעלה רוכזו באסם בקצה העיירה ומשם נשלחו תחת שמירה של ליטאים לחפור בורות בעיר הסמוכה. ב-5 ביולי 1941 הובלו הגברים מהאסם ליער, ונורו למוות בבורות. היו כמה ניסיונות התנגדות של יחידים. לאחר רצח הגברים, הובלו לבורות גם 40 נשים יהודיות ממשפחות אמידות ונורו למוות אחרי התעללות.
הנשים והילדים היהודים שנשארו בשאקי רוכזו בגטו פתוח.

מפעם לפעם חטפו ליטאים ואנסו נערות יהודיות ואחר כך רצחו אותן.
הגטו חוסל ב-13 בספטמבר 1941; הנשים והילדים נרצחו בבורות ביער עם יהודים מעיירות סמוכות.

​

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

​

אנדרטה מספר 75