ראדומישל ויילקי

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו ברדומישל שעל הנהר סָן כ-800 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר ומעטים התפרנסו ממלאכה. בעיירה היו בית מדרש ושני חדרים ופעלו בה סניפים של מפלגות ציוניות ושל אגודת ישראל.
הגרמנים כבשו את העיירה בספטמבר 1939. לפני הכיבוש נמלטו צעירים יהודים רבים מזרחה, למזרח גליציה. קצתם שבו לעיירה כעבור זמן מה. עם כניסת הגרמנים לעיירה גורשו כמה משפחות יהודיות לאזור שבשליטת הסובייטים, ממזרח לנהר סן. היהודים שנשארו בעיירה חויבו בתשלומי כופר, תנועתם הוגבלה, והם גויסו לעבודת כפייה, בעיקר בביצורים בגבול ברית-המועצות.
ב-1941 הוקם ברדומישל שעל הנהר סן גטו, ורוכזו גם כ-400 פליטים יהודים מקרקוב ומקרשניק. ב-1942 מתו רבים מיהודי הגטו מטיפוס.
בסתיו 1942 חוסל הגטו ותושביו גורשו למחנה ההשמדה בלז'ץ.

​

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

​

אנדרטה מספר 222