קומרוב

בין שתי מלחמות העולם ישבו בקומרוב כ-1,750 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר, מרוכלות וממלאכה. בעיירה פעלה ספרייה גדולה בעברית וביידיש.
הגרמנים כבשו את קומרוב ב-13 בספטמבר 1939, אך נסוגו ממנה כעבור שבועיים. ב-28 בספטמבר 1939 נכנס לעיירה הצבא האדום, אבל כעבור 12 ימים נסוג ממנה על-פי הסכם מולוטוב-ריבנטרופ. רבים מיהודי קומרוב התלוו לחיילי הצבא האדום הנסוגים מזרחה. עם חזרת הגרמנים לעיירה הוחרמו מהיהודים דברי ערך והחלו חטיפות לעבודת כפייה במחנה העבודה בזמושץ'.
מאוקטובר עד דצמבר 1939 הובאו לקומרוב כ-200 יהודים שגורשו מלודז' ומיישובי הסביבה. באביב 1941 הגיעו לקומרוב כ-400 יהודים שגורשו מזמושץ' וכ-700 יהודים שגורשו מצ'כוסלובקיה. בקיץ 1941 הוקם בקומרוב גטו.
ב-23 במאי 1942 גורשו רבים מיושבי הגטו, בעיקר הפליטים שבהם, למחנה ההשמדה בלז'ץ.
באוקטובר ובנובמבר 1942 נורו רוב יושבי הגטו, והנותרים גורשו לבלז'ץ. מעטים הצליחו להימלט.

​

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

​

אנדרטה מספר 98