קוטנה (קוטנו)

Our 
Story

בתחילת שנות ה-30 התגוררו בקוטנו כ- 6,500 יהודים – כרבע מאוכלוסייתה.

רובם עסקו במלאכה בענפי ההלבשה והמזון ובחנוונות זעירה. בקהילה הוקמו ארגוני עזרה הדדית, בנק סוחרים ואיגוד של בעלי המלאכה.

בין שתי מלחמות העולם פעלו בוקטנו סניפים של כל המפלגות היהודיות בפולין. עם מוסדות החינוך של יהודי העיר נמנו בית ספר "שבסובקה", בית ספר יסודי, תלמוד תורה, בית ספר של רשת "בית יעקב", בית ספר יסודי ביידיש ואוניברסיטה עממית.

הגרמנים נכנסו לקוטנו ב-15 בספטמבר 1939, ומיד החלו פגיעות פיזיות ביהודים, גזל רכוש וחטיפות לעבודת כפייה. בית הכנסת הגדול הושחת. הוקם יודנרט בראשות אלכסנדר פלץ, והוטל עליו לגבות כסף לתשלום מסים והיטלים ולארגן צוותי עבודה.

מצבם של היהודים בעיר היה קשה פחות ממצבם של יהודים במקומות אחרים, בעיקר משום שמקומה של העיר הקל את ההברחות. היהודים היו קונים ומוכרים בשוק בגלוי. גם פליטים יהודים רבים שזרמו לעיר עסקו בהברחות, ומצבם היה טוב יחסית למצבם של פליטים במקומות אחרים.

ב16 ביוני 1940 הוקם בקוטנו גטו בשטחו של בית חרושת לא פעיל לסוכר, והיהודים נאלצו לעבור אליו בתוך 24 שעות. בגטו חי כ- 7,000 יהודים, וכ-2,000 מהם היו פליטים מחוץ לקוטנו. הגטו היה גטו סגור, והוא הוקף גדר מוארת בזרקורים ובשרשרת של זקיפים. למרות זאת הייתה היציאה ממנו קלה יחסית: שוחד לזקיפים הגרמנים אפשר הברחה בהיקף נרחב, והיו גם יהודים שניצלו את המצב לבריחה מהגטו. יהודים שעבדו מחוץ לגטו הביאו בשובם מזון, ופולנים נכנסו מפעם לפעם למכור מזון ולקנות רכוש. בגטו פעלו אפילו בתי קפה ששירתו שכבה דקה של יהודים אמידים יחסית. כבר בחודשים הראשונים לקיום הגטו התפתחה בו פעילות תרבות ערה, לרבות מופעים שכללו ביקורת סטירית על חיי הגטו ומועדון שנערכו בו ערבי תרבות ערב ערב.

מצב היהודים בגטו קוטנו החל להידרדר בסוף 1940. עם בוא החורף פרצה בגטו מגפת טיפוס, על הגטו הוטל עוצר, וההברחות פסקו. היודנרט ובית החולים בניהולו של ד"ר ויינזפט ביקשו את עזרתן של כמה קהילות יהודיות כדי להילחם במגפה, ולגטו הגיע ד"ר בז'וסקה, רופה צעיר מגטו וורשה. למרות המאמצים התגברה המגיפה באביב 1941, ואיתה גבר גם הרעב. באותה העת כבר חיפשו יהודי גטו קוטנו דרכים לעזוב את הגטו ולהתחבא אצל פולנים.

שיעור התמונה בגטו קוטנו נחשב גבוה במיוחד: כעשרה אחוזים נספו בו בין מרס לדצמבר 1941.

גטו קוטנו חוסל בסוף מרס או בתחילת אפריל 1942. בתחילה רוכזו כל חברי היודנרט ושירות הסדר היהודי ונורו למוות בבית הקברות המקומי. יתר תושבי הגטו גורשו למחנה ההשמדה חלמנו.

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

אנדרטה מספר 7

"מי יזכור את בנו של הַסַּפָּר"

      "שיר אחרי הגשם"   יעקב גלעד