פשיטיק (פרישטק)

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בפשיטיק כ-1,300 יהודים – כשלושה רבעים מאוכלוסייתה.

הם התפרנסו ממסחר וממלאכה, וכמה מהם עיבדו חלקות חקלאיות. אחרי מלחמת העולם הראשונה הקים הג'וינט מרפאה בעיירה וסייע לפתיחת קורסים ללימוד מקצוע, להקמת ועד לפליטים ולמימון קופת גמ"ח קטנה.

ילדי הקהילה למדו בחדרים ובתלמוד תורה. כמו כן נפתחו בעיירה קורסים לעברית, חוג דרמה וספרייה. בפשיטיק פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות והיה בה קיבוץ הכשרה.

בשנת 1936 נערך בכפר פוגרום שבו נהרגו ונאסרו יהודים. על הפוגרום כתב המשורר מרדכי גבירטיג את השיר :העיירה בוערת".

הגרמנים כבשו את פשיטיק ב-8 בספטמבר 1939 ועד מהרה החלו בחטיפת יהודים לעבודת כפייה ובשוד חנויות היהודים ובתיהם. חנויות היהודים הגדולות הוחרמו. שבוע לאחר הכיבוש, בראש השנה, רצחו חיילים גרמנים כמה מתפללים בבית הכנסת והעלו באש את תשמישי הקדושה.

בסוף 1939 מינו הגרמנים יודנרט בפשיטיק וכן שירות סדר יהודי. היודנרט נצטווה לגייס יהודים לעבודת הכפייה. באותה העת הגיעו לעיירה פליטים יהודים מלודז' ומכפרי הסביבה. בינואר 1940 נצטוו היהודים לשאת סרט זרוע לבן ועליו מגן דוד, והוטל עליהם עוצר לילה. באביב 1940 הגיעו לפשיטיק פליטים יהודים מקרקוב. כל היהודים בני 15 עד 60 חויבו בעבודת הכפייה והועבדו במחצבות ובסלילת דרכים.

ביולי 1941 הוקם בפשיטיק מחנה עבודה ליהודים, בעיקר ליהודי וורשה. במחנה הוחזקו כ-2,000 אסירים, וקצתם נרצחו בעת העבודה. במחנה פרצה מגפת טיפוס, ובנובמבר 1941 הוא חוסל ואסיריו הועברו למחנה פוסטקוב. באותו החודש הוקם בפשיטיק גטו ורוכזו בו כ- 1,600 יהודים.

באביב 1942 רבו שילוחי יהודים מיישובי הסביבה למחנות עבודה, ויהודי פשיטיק החלו לנסות להשיג אישורי עבודה כדי להימנע מגירוש.

בפקודת הגרמנים רוכזו ב-3 ביולי 1942 כל יהודי פשיטיק בכיכר טרגוביצה ונעשתה בהם סלקציה. 850 יהודים – קשישים ונשים עם ילדים – הובלו ליער שליד עיירה סמוכה ונרצחו שם. הצעירים נלקחו למחנות עבודה ליד פלשוב. ב-12 ביולי 1942 רצחו אנשי גסטפו 260 יהודים מפשיטיק ומעיירות הסביבה.

גטו פשיטיק חוסל בין 16-18 באוגוסט 1942. רב היהודים שולחו ב-19-20 באוגוסט 1942 למחנה ההשמדה בלז'ץ.

​

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

​

ספר הקהילה

 

אנדרטה מספר 198