פלונסק

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בפלונסק יותר מ-5,000 יהודים, כמחצית מתושביה. עם פרוץ המלחמה ברחו יהודים רבים לשטחי ברית-המועצות ולוורשה.
הגרמנים כבשו את פלונסק ב-5 בספטמבר 1939 ובתחילת אוקטובר 1939 צורפה פלונסק לבצירק ציחנאו והוכפפה לממשל אזרחי. שמה שונה לפלונן. 
ב-1941-1940 שבו לפלונסק יהודים רבים שנמלטו לוורשה בתחילת המלחמה וכן הגיעו אליה יהודים מיישובים בסביבת פלונסק שגורשו בסתיו 1939 וב-1940 לשטח הגנרלגוברנמן.

בספטמבר-דצמבר 1940 היו בפלונסק 8,000-7,000 יהודים, כ-3,800 מהם פליטים.

במאי 1941 הוקם בפלונסק גטו סגור ובו שני חלקים משני צִדיו של רחוב ראשי שהמעבר בו נאסר על תושבי הגטו. שני חלקי הגטו קושרו על-ידי רחוב אחד.
ב-6 או ב-13 ביולי 1941 בוצעה אקציה בגטו פלונסק, וכ-1,200 יהודים שגרו בו ללא אישור ויהודים שעבדו ללא אישור אצל איכרים פולנים בסביבה גורשו למחנה פומייחובק אחרי סלקציה אכזרית.
רק עשרות אחדות מיהודי פלונסק ניצלו, קצתם בברית-המועצות וקצתם במחנות ובמקומות מסתור אצל פולנים.

​

                                                   (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

​

אנדרטה מספר 115