מיכוב

בין שתי מלחמות העולם חיו במיכוב כ-1,750 יהודים – יותר ממחצית תושביה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. בקהילה פעלו חברות עזרה וצדקה מסורתיות כמו חברה קדישא, "לינת צדק", "הכנסת כלה" וקופת גמ"ח. במיכוב פעלו סניף של ההסתדרות הציונית ותא קטן של הבונד. ילדים רבים למדו במוסדות חינוך מודרניים כמו חדר מתוקן ובית ספר עממי ממלכתי.
הגרמנים כבשו את מיכוב ב-23 בספטמבר 1939 והחלו בחטיפת יהודים לעבודת כפייה, בהשפלות פומביות ובשרפת ספרי תורה.
כעבור זמן מה הוקם במיכוב גטו, והובאו אליו גם כ-700 מגורשים מליסוביקי. עקב הצפיפות והרעב פשׂתה בגטו מגפת טיפוס.
ב-10-6 במאי 1942 גורשו כ-2,500 תושבי גטו מיכוב לגטו אוֹפּוֹלֶה. כעבור יומיים גורשו משם הגברים למחנה ההשמדה סוביבור, והשאר גורשו לשם ב-8-6 ביוני 1942.

​

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

​

אנדרטה מספר 124