לנוביץ

Our 
Story

בין שתי מלחמות העולם חיו בלנוביץ כ-650 יהודים – כרבע תושביה. הם התפרנסו ממלאכה וממסחר זעיר, בעיקר בתוצרת חקלאית. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, ישיבה ובית ספר עברי של רשת "תרבות " ולידו ספרייה יהודית גדולה.
הגרמנים כבשו את לנוביץ ב-3 ביולי 1941. בלילות הראשונים של הכיבוש רצחו אוקראינים כ-60 יהודים. באוגוסט 1941 רצחו הגרמנים קבוצת יהודים מנכבדי המקום, על-פי רשימות שהכינו אוקראינים. יהודי לנוביץ גויסו לעבודת כפייה. מונה יודנרט בראשותו של פליט מגרמניה.
במרס 1942 הוקם בלנוביץ גטו. בגטו רוכזו גם יהודי ביאלוזורקה וקטרינבורג , ומספר תושביו הגיע לכ-2,000. במשך זמן קצר פעלו בגטו מטבח ציבורי וקבוצות לימוד שפתח היודנרט.

חמישה ימים לפני מועד החיסול (13 באוגוסט 1942) הוטל מצור על הגטו. נודע, שחופרים שלושה בורות ענקיים ומיד פרצה בהלה ויהודים החלו לתכנן בריחה ולהתקין לעצמם מקומות מחבוא.
גטו לנוביץ חוסל ב-14-13 באוגוסט 1942. באקציית החיסול נרצחו 1,833 יהודים בבורות. עוד עשרות יהודים נורו בגטו, בדרך לבורות או במקומות המחבוא שבהם נתפסו.

לאחר המלחמה, נותרו יהודים בודדים מקהילה זו.

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

 

אנדרטה מספר 9

"מי יזכור את בנו של הַסַּפָּר"

      "שיר אחרי הגשם"   יעקב גלעד