ליפסק

לאחר מלחמת העולם הראשונה חיו בליפסקו כ-1,400 יהודים – יותר ממחצית תושביה. הם התפרנסו ממסחר וממלאכה, וקצתם עיבדו חלקות אדמה קטנות ליד בתיהם. בליפסקו פעל סניף של ההסתדרות הציונית.
ב-9 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את ליפסקו. הם רצחו 12 יהודים והעלו באש את בתיהם של יהודים רבים. עם תחילת הכיבוש גויסו היהודים לעבודת כפייה.

ב-1940 הוקם בליפסק מחנה עבודה, ובאוקטובר 1940 היו בו כ-130 עובדי כפייה.
ב-12 במאי 1941 הוקם בכמה רחובות במרכז העיירה גטו פתוח. הובאו אליו גם יהודים מיישובים סמוכים, ומספר היהודים בו הגיע לכ-3,000. ראש היודנרט היה איציק וייצמן.    הגטו נסגר בדצמבר 1941.
ב-17 באוקטובר 1942 כיתרו את הגטו 150 שוטרים גרמנים שהובאו מרדום ומשמרות של אוקראינים, ויושביו גורשו לגטו טרלוב , ששימש מקום ריכוז ליהודי האזור. משם גורשו יהודי גטו ליפסקו לטרבלינקה.

יהודים מעטים הצליחו להסתתר אצל מכרים פולנים.

​

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

​

אנדרטה מספר 34