לחווא

Our 
Story

בין שתי מלחמות העולם חיו בלחווא כ-1,200 יהודים – כשליש תושביה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה. מעטים עסקו ביצוא עצים ותוצרת חקלאית. הם הסתייעו בבנק יהודי ובקופת גמ"ח. בעיירה פעלו בית ספר עברי דתי "יבנה" ושתי ספריות עבריות – של "תרבות" ושל מפלגת "צעירי ציון".
הגרמנים כבשו את לחווא ב-8 ביולי 1941. למחרת נצטוו היהודים להקים יודנרט, ובראשו עמד דב לופטין על היהודים הוטלו עבודות כפייה מחוץ לעיר, הוטל עליהם לשאת סרט שרוול ועליו מגן דוד, ומפעם לפעם הושתו עליהם תשלומי כופר גבוהים – בכסף, בלבוש חם ובדברי ערך.

בתחילת ספטמבר 1941 הגיעו ללחווה יחידות של דיוויזיית הס"ס "ויקינג"  והוטלו הגבלות על מקומות מושבם של היהודים ועל תנועותיהם. לשמע הידיעות על רצח המוני של יהודים, החלו התארגנויות מחתרתיות של צעירים. בינואר 1942 התארגנה קבוצה של חמישה אנשים בראשותו של יצחק רוכצ'ין, ראש סניף בית"ר בעיירה. בהמשך התארגנו 30 צעירים בקבוצות של חמישה איש, אגרו נשק קר וקשרו קשרים עם פרטיזן בן לחווא ועם היודנרט לצורך רכישת נשק.
ב-1 באפריל 1942 הוקם בלחווא גטו ושוכנו בו 2,350 בני אדם. במחצית השנייה של אפריל הובאו לגטו יהודים מ דוויד הורודוק ומסינקייביץ'. בזכות הברחת מזון לגטו נמנע רעב.
באמצע אוגוסט 1942 נודע בלחווא על חיסול יהודי מיקשביץ' הסמוכה, וב-27 באוגוסט נודע שבקרבת העיירה חופרים בורות. היודנרט הכין חומרי בעֵרה להצתת הגטו.

ב-3 בספטמבר 1942 כיתרו גרמנים והמשטרה המקומית את הגטו. רוכצ'ין הזעיק את חברי המחתרת ורצה לפרוץ את הגדרות מיד, אך לופטין ביקש לחכות עד הבוקר. כשהתברר לו בבוקר שיהודי לחווא עומדים לפני השמדה, הצית לופטין את בית היודנרט ושלח צעירים להצית את יתר בתי הגטו ואת המחסנים שהוחזק בהם רכוש שהוחרם מהיהודים. חברי המחתרת פתחו בהתנגדות מזוינת. רוכצ'ין הרג גרמני ונורה למוות. לופטין נפצע, אך הצליח להגיע ליער. שישה שוטרים גרמנים ושמונה שוטרים בלרוסים נהרגו, ואחרים נפצעו. כ-1,000 יהודים פרצו את גדרות הגטו. כ-400 מהם נהרגו ביריות הגרמנים, וכ-600 הגיעו ליער.
מי שנשארו בגטו הובלו לבורות ונרצחו, וכמוהם גם בורחים רבים שנתפסו בימים הראשונים או הוסגרו בידי איכרים עוינים. קבוצה של כ-120 יהודים ביקשו להצטרף לפרטיזנים באזור, אך נדחו והקימו מתוכם יחידה יהודית של 25 לוחמים; לא ידוע מה עלה בגורל השאר. יחידה זו פעלה עד ינואר 1943, ואז הצטרפו חבריה ליחידות פרטיזנים סובייטיות.
בתום המלחמה נותרו בחיים 90 מהבורחים.

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

אנדרטה מספר 202

"מי יזכור את בנו של הַסַּפָּר"

      "שיר אחרי הגשם"   יעקב גלעד