טארניגראד

טארניגראד.jpg

Our 
Story

בין שתי מלחמות העולם חיו בטרנוגרוד כ-2,500 יהודים – כמחצית אוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר זעיר, בעיקר במוצרי חקלאות, וממלאכה, בעיקר בענף ההלבשה. בקהילה פעלו מוסדות סעד וצדקה מסורתיים וכן מוסד הלוואה וחיסכון. היו בטרנוגרוד סניפים של מפלגות ותנועות נוער ציוניות ושל אגודת ישראל. רוב מוסדות החינוך היהודי היו מסורתיים ואורתודוקסיים.
הגרמנים כבשו את טרנוגרוד ב-15 בספטמבר 1939.על היהודים נאסר לצאת מבתיהם אחרי שש בערב, והוטל עליהם לשלם כופר גבוה. כשבוע לאחר הכיבוש נסוגו הגרמנים מהעיירה והסובייטים נכנסו אליה, אך כעבור ארבעה ימים נסוגו למזרח פולין, אל מעבר לקו הגבול שנקבע בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב, והגרמנים חזרו לעיירה. צעירים יהודים רבים נלוו לסובייטים בדרכם מזרחה.
בדצמבר 1939 הגיעו לטרנוגרוד 371 פליטים מלודז', מוולוצלווק ומקליש. בתחילת 1940 הוקם בטרנוגרוד יודנרט; בראש היודנרט עמד העסקן הרש בלוטמן, ורוב החברים בו היו עסקני ציבור לפני המלחמה. היודנרט נדרש לגייס עובדי כפייה. בתחילת 1940 נשלחו קבוצות צעירים יהודים מטרנוגרוד למחנה העבודה בבלז'ץ, לעבוד בבניית מחנה ההשמדה שם.
במרס 1941 הגיעו לטרנוגרוד 200 פליטים מבילגוראי. היודנרט הקים למען הפליטים מטבח ציבורי, ועד יוני 1941 מימן את פעולתו בעזרת ארגון יס"ס. ביוני 1941 ישבו בטרנוגרוד 2,730 יהודים, ו-600 מהם עבדו כפועלים.
במאי 1942 הוקם בטרנוגרוד גטו, והועברו אליו גם יהודי לוקובה, בישצ'ה וכפרים אחרים. בקיץ 1942 היו בגטו יותר מ-3,000 תושבים. התנאים בגטו היו קשים, והתמותה בו הייתה רבה.
זמן מה לאחר הקמת הגטו החליפו הגרמנים את חברי היודנרט. ראש היודנרט השני היה סיני גראואר. ב-9 באוגוסט 1942 גורשו 800 יהודים מגטו טרנוגרוד למחנה ההשמדה בלז'ץ; אחד המגורשים היה ראש היודנרט גראואר.
גטו טרנוגרוד חוסל ב-2 בנובמבר 1942. 2,500 היהודים שנותרו בו הוצעדו לבילגוריי, ומשם גורשו למחרת לבלז'ץ. כ-50 חולים וקשישים נרצחו בבית העלמין היהודי בטרנוגרוד.
צעירים מעטים מטרנוגרוד ברחו ליערות והצטרפו לפרטיזנים או מצאו מקומות מסתור אצל איכרים.

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

אנדרטה מספר 123

"מי יזכור את בנו של הַסַּפָּר"

      "שיר אחרי הגשם"   יעקב גלעד