זילקבקה

בין מלחמות העולם פעלו בכפר זיקלבקה מפלגות ותנועות נוער ציוניות שונות, לצד פעילות של אגודת ישראל ושל הבונד.

רבים מילדי הקהילה הוסיפו ללמוד גם בתקופה זו בתלמוד-תורה ובחדרים פרטיים. הבנות וחלק מן הבנים למדו בבית-הספר הכללי הממשלתי.

בשנת 1928 פרעו ביהודי הכפר פולנים מקומיים, ובשנת 1936 חולל בית העלמין היהודי המקומי. בשנת 1937 נערכו בשנית פרעות נגד יהודי הכפר, והדבר חזר על עצמו גם בשנת 1938.

באמצע ספטמבר 1939 נכבש הכפר בידי הגרמנים, ואלו החלו בביצוע מעשי התעללות וביזה ביהודיו. כעבור כשבועיים נכנס לכפר הצבא האדום, אך כעבור 8 ימים שבו למקום הגרמנים בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב. במהלך תקופת הביניים ערכו פולנים מקומיים פוגרום ביהודי הכפר, בו נרצחו כ-20 יהודים ונבזז רכוש רב. עם כניסת הגרמנים ליישוב, הטילו על היהודים עבודות כפייה קשות, חלקן במחנות עבודה.

בתחילת 1940 הוקם יודנראט, בראשותו של ליאון פלהנדלר, בנו של הרב המקומי לשעבר.

הוקמה גם משטרת סדר יהודית. היודנראט והמשטרה היו אחראים לגיוס עובדי כפייה על-פי דרישתם של הגרמנים. ב-1940 שלח היודנראט קבוצת עובדים למחנה העבודה בלז'ץ, וכעבור זמן קצר נשלחו בערך 300 צעירים נוספים למחנה העבודה רודה אופלין, שם הם הועסקו בחפירת תעלות ניקוז והשקיה בתנאים קשים

בזילקבקה לא הוקם גטו. היהודים היו נתונים בעוצר לילה והוטלו עליהם גזרות נוספות. באוקטובר 1940 הגיעו לעיירה פליטים יהודים מקליש ומקולו. במרס 1942 הגיעו פליטים נוספים מלובלין ובמאי 1942 מריבוז'וויצה. ערב הגירוש הראשון מזילקבקה היו בה כ-2,300 יהודים.

ב-15 במאי 1942 ערכו אנשי ס"ס בסיוע שוטרים פולנים אקציה בכפר, תוך ירי ביהודים מסתתרים. כ-1,000 יהודים שולחו למחנה ההשמדה סוביבור, והיתר הוכנסו לגטו שהוקם בכפר. באוקטובר 1942 הועברו יהודי הגטו שבכפר לגטו איזביצה, ומשם שולחו למחנה ההשמדה בלז'ץ.

ראש היודנראט ליאון פלהנדלר נמנה עם מארגני המרד בסוביבור. הוא נרצח בלובלין על ידי פולנים ב1945, לאחר המלחמה.

​

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

​

אנדרטה מספר 257