ורקוביץ ואוזירן

Our 
Story

בין שתי מלחמות העולם חיו בוורקוביץ' כ-880 יהודים – כ-85 אחוזים מאוכלוסייתה. רובם עסקו במלאכה ובמסחר זעיר, בעיקר בסחר חקלאי. הם הסתייעו באגודת סוחרים יהודית ובבנק יהודי.
בעיירה היו בית ספר יהודי פרטי שלמדו בו גם עברית, בית מדרש, שטיבלעך, תלמוד תורה וחדרים, וכן פעלו בה ספרייה ציבורית וחוג דרמה.
בימי השלטון הסובייטי, בין 1939 ל-1941, הוקם בוורקוביץ' קולחוז יהודי על אדמות שהשתייכו ליהודים. עם פלישת גרמניה לברית-המועצות, ב-22 ביוני 1941, עזבו את העיירה כחמישה אחוזים מיהודיה וברחו מזרחה.
הצבא הגרמני נכנס לוורקוביץ' ב-27 ביוני 1941. לאחר שבועיים רצחו הגרמנים שלושה יהודים. בעיירה מונה יודנרט והוקם שירות סדר יהודי. אחד מראשי היודנרט שלח יד בנפשו כשדרשו הגרמנים למסור לידיהם נשים יהודיות וזהב.
בעיירה הוקם גטו והוקף גדר של קרשים. כעשרים בעלי מלאכה ובני משפחותיהם שוכנו מחוץ לגדר. בגטו התקיימה בחשאי פעילות חינוכית, וגם חגי ישראל נחוגו בסתר. היהודים הועבדו בעבודות כפייה. על חלק מהעבודות פיקחו גרמנים מארגון טוט שיחסם לעובדים היהודים היה נאות.
נראה שב-25 בספטמבר 1942 סיפרו כמה מהגרמנים האלה ליושבי הגטו שמועד החיסול קרוב. שניים מהם באו במכוניות וחילצו מהגטו יהודים רבים. ב-29 בספטמבר 1942 הובאו לגטו ורקוביץ' יהודי המושבה החקלאית אוזיירן והגטו נסגר.
גטו ורקוביץ' חוסל ב-3 באוקטובר 1942. היהודים הוצאו במשאיות ליער הסמוך ונרצחו. בזמן החיסול התנגד מפקד שירות הסדר היהודי ונורה ונהרג במקום. רוב הבורחים נרצחו בידי שוטרים ואיכרים אוקראינים. כ-60 יהודים מצאו מקלט בכפרים הצ'כיים שבסביבה וניצלו.

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

אנדרטה מספר 42

"מי יזכור את בנו של הַסַּפָּר"

      "שיר אחרי הגשם"   יעקב גלעד