הורכוב

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בהורכוב כ-3,100 יהודים – פחות ממחצית אוכלוסייתה. יהודי הורכוב התפרנסו ממסחר ומתעשייה זעירה, שחלקה התבססה על חקלאות. יהודים היו בעלי טחנות קמח, והיו פעילים גם בענפי ההלבשה, הנגרות והבנייה. הם הסתייעו בקופת גמ"ח ובבנק הלוואה וחיסכון שפעל עד 1936.
בהורכוב פעלו גן ילדים ובית ספר עברי, שתי ספריות יהודיות ומועדון ספורט. בהורכוב פעלו סניפים של מפלגות ציוניות, של אגודת ישראל ושל הבונד. יהודים היו פעילים גם במפלגה הקומוניסטית הפולנית.
הורכוב הייתה נתונה לשלטון סובייטי מספטמבר 1939 ועד יוני 1941. ב-28 ביוני 1941 כבשו הגרמנים את הורוכב. הממשל הצבאי הגרמני תבע מהיהודים כופר גבוה, הטיל עליהם לשאת סרט זרוע ועליו מגן דוד, גייס אותם לעבודת כפייה ומינה יודנרט.
ב-12 באוגוסט או בתחילת ספטמבר 1941 רצחה יחידה של איינזצקומנדו 4a, בעזרתם של אוקראינים מקומיים, כ-400 מיהודי העיירה.
בראשית אוקטובר 1941 רוכזו רוב יהודי הורכוב בגטו. אל הגטו הובאו גם כ-2,000 יהודים מיישובי הסביבה, ומספר התושבים בו הגיע לכ-5,000. הגטו חולק לשני חלקים, ובאחד מהם רוכזו בעלי מקצועות נדרשים ובני משפחותיהם.
ביולי 1942 הגיעו לגטו הורכוב ידיעות על רציחות המוניות של יהודים. מבוגרים וחברי יודנרט סיכלו בכוח את תכניתם של צעירים יהודים להבעיר את הגטו כדי לאפשר בריחת המונים, משום שהאמינו שמוטב להיערך להכנת מקומות מסתור.
ב-8 בספטמבר 1942 רוכזו יהודי הורכוב, הובלו לבורות ליד הכפר צ'ויב ונרצחו שם. רק אחדים הצליחו להינצל.

​

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

​

אנדרטה מספר 30