דויד-הורודוק

Our 
Story

בין מלחמות העולם חיו בדוויד-הורודוק כ-3,000 יהודים – כשליש מאוכלוסייתה.

בעיירה פעלו גן ילדים ובית ספר עברי, ולידו ספרייה יהודית וחוג דרמה, ספרייה ציונית ואגודות ספורט. זמן קצר פעל בעיירה בית ספר דתי של רשת יבנה. בעיירה פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, מפלגה אורתודוקסית והבונד.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ותחילת השלטון הסובייטי באזור עברו בעיירה פליטים רבים ממרכז פולין וממערבה. בפברואר 1940 הגלו השלטונות הסובייטיים לצפון רוסיה 13 יהודים אמידים ועסקנים יהודים. מפעלי היהודים אוחדו והמנסרות הורחבו. בית הספר העברי הפך למוסד סובייטי ולמדו בו ביידיש. הסובייטים נסוגו מדוויד-הורודוק ב-5 ביולי 1941.

הגרמנים נכנסו לדוויד-הורודוק לאחר 8 ביולי 1941. הם ציוו על היהודים לשאת סרט זרוע ועליו מגן דוד וכן גזרו עליהם עוד גזרות אחרות. ב-10 באוגוסט 1941 נצטוו כל הגברים היהודים בני 14 ומעלה להתייצב לעבודת כפייה; המתייצבים נלקחו לבורות ליד הכפר אולשני (Olszany) ונרצחו בידי יחידה של חטיבת הפרשים הראשונה של הס"ס. שני ילדים ניצלו מהטבח והגיעו אחר כך אל הפרטיזנים.

בראשית 1942 הוקם בדוויד-הורודוק גטו. רוב תושביו היו נשים וילדים ושיעורי התמותה בו היו -גבוהים.

ב-9 בספטמבר 1942 היו בגטו 1,263 בני אדם – רק 30 מהם גברים. הגטו חוסל ב-10 בספטמבר 1942. יושביו הולכו למקום שנרצחו בו הגברים באוגוסט 1941, וכ-1,100 מהם נרצחו שם. כ- 100 בני אדם הצליחו לברוח, וקצתם הצטרפו ליחידות פרטיזנים סובייטיות.

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

 

אתר הנצחה וזכרון ליהודי הקהילה שניספו בשואה

ספר קהילת דוויד-הורודוק

אנדרטה מספר 157

תודה!

"מי יזכור את בנו של הַסַּפָּר"

      "שיר אחרי הגשם"   יעקב גלעד