גוסטינין

Our 
Story

בין שתי מלחמות העולם קטן מספר יהודי גוסטינין מכ-1,800 יהודים ב-1921 לכ-250 יהודים בשנות השלושים, בעיקר בגלל המצב הכלכלי והביטחוני המעורער באותן השנים. רוב היהודים התפרנסו בעיקר ממסחר זעיר וממלאכה והסתייעו במוסדות שונים. בגוסטינין פעלו מפלגות ציוניות, אגודת ישראל והבונד, וכן פעלו בה רשת בתי ספר יהודיים ומוסדות צדקה, תרבות וספורט.
הגרמנים נכנסו לגוסטינין כבר בימים הראשונים למלחמה ומיד החלו התעללויות ביהודים, חטיפות לעבודת כפייה ושוד רכוש. היהודים הוכרחו לשאת טלאי צהוב, ונאסר עליהם ללכת על המדרכות. ב-27 בנובמבר 1939 הוצאו להורג 27 אנשי אינטליגנציה ובהם ארבעה יהודים. מצבם של יהודי גוסטינין הוחמר עוד יותר כשסופח האזור לרייך שלישי. במקום הוקם יודנרט של שמונה חברים בראשותו של היהודי צווייבאום.
בשלהי 1940 רוכזו כל יהודי גוסטינין בגטו של 25 בניינים בשכונה נפרדת ליד הנהר סקווה. מסביב לגטו הייתה גדר, והופקדה עליו שמירה של השופ"ו. גטו גוסטינין היה בתחילה גטו פתוח, וכך התאפשר ליהודים להמשיך לעבוד בעבור לקוחות ארים ולהשיג מזון בכפרי הסביבה. לגטו הועברו גם פליטים מיישובים סמוכים, ובסוף 1940 היו בגטו כ-2,250 יהודים, כ-650 מהם עקורים. כל היהודים בני עשר ומעלה נאלצו לעבוד בחברות גרמניות ובעבור הצבא הגרמני.
המצב בגטו הלך והחמיר. בקיץ 1941, כשהוקף הגטו בתיל דוקרני ונסגר, השתוללה בו מגפת הטיפוס. היודנרט היה אחראי על הספקת המזון לתושבים. שירות הסדר היהודי נצטווה לשמור על שערי הגטו. באותה העת החלו לחטוף יהודים למחנות עבודה. כך הוציאו הגרמנים באוגוסט 1941 קבוצה של צעירים ושילחו אותם למחנה ביניקוב. בגטו נותרו בעיקר זקנים, אמהות לילדים וחולים.
גטו גוסטינין חוסל ב-7 באפריל 1942. מקצת התושבים הועברו לגטו לודז', ורובם הוסעו למחנה ההשמדה חלמנו ונרצחו שם.

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

אנדרטה מספר 61

"מי יזכור את בנו של הַסַּפָּר"

      "שיר אחרי הגשם"   יעקב גלעד