ברסלב

בראשית המאה העשרים חיו בברסלב כ-6,000 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה. בין מאי 1919 לאפריל 1921 נרצחו בה יותר מ-450 יהודים. בעקבות הפרעות עזבו יהודים רבים את ברסלב ומספרם ירד לרבע ממספרם קודם לכן.לאחר שבוטל המסחר הפרטי ע"י השלטון הסובייטי הפכו רוב היהודים שהיו קודם סוחרים לפועלים, לבעלי מלאכה ולפקידים. בשל מדיניות העיור והתיעוש של ברית-המועצות הידלדל מספר היהודים בעיר וערב פלישת הגרמנים עמד על כ-1,000 בלבד. בקיץ 1941, לפני כניסת הגרמנים, עוד הספיקו מאות יהודים להימלט מברסלב.

הגרמנים כבשו את ברסלב ב-22 ביולי 1941. העיירה נכללה בתחום טרנסניסטריה שבשלטון רומניה והובאו אליה מגורשים מבסרביה ומבוקובינה. בספטמבר 1941 הוקם סמוך לבית הסוהר של ברסלב גטו ורוכזו בו היהודים שנשארו בה, המגורשים ויהודים אחרים מהנפה. בסוף דצמבר 1941 נמנו בגטו כ-750 בני אדם.ב-1 בינואר 1942 הועברו רוב היהודים למחנה הריכוז פצ'רה (Pechera), ובפברואר 1942 נרצחו 50 בני אדם על שפת הנהר בוג.

באוגוסט 1942 הוקמו בברסלב שני מחנות עבודה גרמניים, מחנות אלה  הועמדו לרשותו של ארגון "סוט" , וכל אחד מהם נשא את שמה של חברת הבניין שעבדה שם ; האחד נקרא "דורמאן" והשני "הורסט אונד יימן" ועבדו בהם יהודים מאוקראינה, רובם מברסלב עצמה, ומגורשים מבוקובינה.

המחנות הוקמו בבנייניהם של שני בתי ספר לשעבר, הוקפו בגדר תיל דוקרנית ונמצאו תחת שמירת שוטרים אוקראיניים וליטאים. הכלואים ענדו את הטלאי הצהוב על החזה ועל הגב.

בשני מחנות אלה, כבכל המחנות  הגרמניים שמשני  עברי הבוג,  שרר  משטר של  השמדה. בראש כל מהנה עמד אחראי שהתמנה מבין הכלואים מטעם הגרמנים. האנשים היו תמיד רעבים. שום עזרה רפואית לא ניתנה להם, ונעדר מתקן תברואתי כלשהו. במחנה לא היתה כל אפשרות לכונן חיי תרבות או דת. בכל זאת הצליחו לערוך את התפילות בליל "כל נדרי".

מלבד  ה"סלקציות" החדשיות נערכה ,עתים  קרובות ביקורת בתוך המהנות מצד אנשי ה-ס.ס., וכל  יהודי, שנמצא בהם בשעות העבודה, נרצח. בין המגורשים נמצאו גם יהודים ממחוז דורוהוי ביניהם חרטים מומחים, שהועסקו על ידי הגרמנים במוסך המכוניות והמשאיות.

ביום הכיפורים תש"ג, ב 23 בספטמבר 1942, נערכה ה"אקציה" הראשונה  באמתלה, שהזקנים יועברו לבית אבות והילדים לפנימיה. בזמן ששאר האנשים נמצאו בעבודה, הגיעו מכוניות, ובהן אנשי ס.ס. הזקנים והילדים הועברו ליער סיטקוביץ בקרבת העיר. שם, בתוך בור שהוכן מראש, נורו כולם. רבים מן הילדים הקטנים נקברו חיים. בין הקרבנות היו גם נשים וגברים צעירים, אשר סירבו להיפרד מילדיהם, וליוו אותם אל המוות. בין ההרוגים היה גם העיתונאי יוליוס ובר, עורך העיתון וכן אנשי רוח נודעים רבים מבוקובינה. "אקציה" זו היתה חלק ממסע השמדה שנערך אז בבת אחת בכל המהנות הגרמניים שבקרבת הבוג. ה"אקציות" נמשכו כל זמן קיומם של המחנות, אף כי בממדים קטנים יותר והיו מלווים מעשי אכזריות לאין ספור.

לקראת סוף 1943, היתה ברסלאב אחד המחנות הגרמניים הבודדים, שבו היו עדיין יהודים.

בראשית ינואר 1944, משנמצא הצבא האדום במרחק של 20 ק"מ מברסלאב, שוב לא הוצאו היהודים לעבודה. השוטרים האוקראיניים והליטאיים נמלטו על נפשם. ארגון "סוט" הוסיף לשמור על המחנה, שבו נותרו רק 227 יהודים אשר נמלטו ליערות, לכפרים סמוכים או הצטרפו לפרטיזנים.

​

                                                   (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

​

קהילות נוספות המוזכרות באנדרטה - 

זראץ, ייאסי, דובינה, רימשן, זאמוש, אופסה, פלסה, סלובודקה, קיסלבצינה

אנדרטה מספר 236