בילובזשגי

Our 
Story

אחרי מלחמת העולם הראשונה חיו בביאלובזשגי כ-1,500 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממלאכה וממסחר. הקהילה קיימה קופת גמ"ח, התקיימה בה פעילות ציונית ופעל בה בית ספר של בית יעקב מטעם אגודת ישראל.
הגרמנים כבשו את ביאלובזשגי בתחילת ספטמבר 1939 והחרימו דברי ערך. הם הקימו יודנרט שחבריו היו מראשי הקהילה וציוו עליו לגייס עובדי כפייה לעבודה בחקלאות בכפרי הסביבה.
באביב 1941 הקימו הגרמנים בביאלובזשגי גטו פתוח, והגיעו אליו פליטים מוורשה, מרדום ומעיירות בסביבה. באפריל 1941 הגיעו לגטו ביאלובזשגי מאות יהודים שגורשו מפשיטיק. היודנרט הקים מטבח ציבורי בעזרת ארגון יס"ס ובית חולים קטן.
בקיץ 1942 נסגר הגטו.
ב-1 באוקטובר 1942 גירשו אנשי ס"ס, אוקראינים ושוטרים פולנים את יהודי ביאלובזשגי לעיירה הסמוכה דוביאשין. כ-4,000 יהודים מביאלובזשגי ומיישובי האזור גורשו משם למחנה ההשמדה טרבלינקה, כנראה בהמשך אוקטובר 1942.
בביאלובזשגי נותרו כ-180 יהודים והועסקו בהעברת רכוש היהודים למחסני הגרמנים. כעבור שלושה שבועות שולחו יהודים אלו למחנות עבודה, רובם לסקרז'יסקו-קמיינה.

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

ספר הקהילה

אנדרטה מספר 253

"מי יזכור את בנו של הַסַּפָּר"

      "שיר אחרי הגשם"   יעקב גלעד