'בוצ'אץ

בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים התגוררו בבוצ'ץ', עיר הולדתו של הסופר ש"י עגנון, כ-7,500 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. לאחר מלחה"ע ה1 -  ניטש בעיר מאבק בין הפולנים, הרוסים והאוקראינים, וב-1920 נרצחו יהודים בידי חייליו של סימון פטליורה האוקראיני. בין מלחמות העולם התפרנסו יהודי בוצ'ץ' בעיקר ממסחר ומלאכה, והיו בהם גם רופאים ועורכי דין. בבוצ'ץ' היו חיים פוליטיים יהודיים תוססים שבלטו בהם מפלגות ציוניות ותנועות הנוער שלהן, ופעלו בה מוסדות תרבות וסעד ובית חולים יהודי.

העיר נכבשה בידי הסובייטים עם תחילת מלחמת העולם השניה וחיי הקהילה היהודית שותקו.  עם פלישת גרמניה לברה"מ חלק מיהודי העיר ברחו מבוצ'ץ' מזרחה. צעירים יהודים אחרים גויסו לצבא האדום. מספר היהודים שהצליחו להימלט מהעיר מוערך בכ-500. הצבא הגרמני נכנס לבוצ'ץ' ב-4 או ב-5 ביולי 1941. ימים מספר לפני כן הוקם בה ועד קהילה יהודי, בראשותו של מנדל רייך ולקראת סוף יולי 1941, במצוות הגרמנים, הוקם בעיר יודנרט. 

ב-25 אוגוסט 1941 נצטוו הגברים היהודים בעיר להתייצב למיפקד. בסלקציה שעשו בחרו הגרמנים כ-350 גברים, בעיקר סוחרים ואנשי אינטליגנציה, הובילו אותם לפדור , גבעה סמוכה לעיר, ורצחו אותם שם. מנדל רייך התפטר מתפקידו, וקרמר החליף אותו. בפקודת הגרמנים העביר אליהם היודנרט, בסיוע שירות הסדר היהודי, כמה מאות עובדי כפייה מדי יום ביומו אשר נלקחו לעבודה בתנאים קשים מחוץ לעיירה ורבים מהם נספו. כמו כן העביר היודנרט לגרמנים רכוש על-פי דרישתם. בעדויות הניצולים מתוארים חברי היודנרט והשוטרים היהודים כמי שנטו לשתף פעולה עם הגרמנים. על-פי עדות אחת התבלט ראש העירייה האוקראיני איוון בוביק ביחסו האנושי ליהודים, ובזכותו נמנעה הקמת גטו בבוצ'ץ' עד סוף 1942.

בין מאי ליולי 1942 ריכזו הגרמנים בבוצ'ץ' את יהודי העיירות והכפרים הסמוכים, ומספר היהודים בה גדל והגיע לכ-10,000. בשלהי קיץ 1942 או בראשית הסתיו החלו יהודי בוצ'ץ' להבין שהם צפויים לגירוש למחנות המוות והחלו להיערך לקראתו בהכנת מקומות מסתור.

ב-17 באוקטובר 1942, נערכה בעיקר האקציה הגדולה הראשונה עליה פיקד קצין הס"ס הנס קריגר. שוטרים גרמנים ואוקראינים פשטו על העיר ועצרו כ-1,500 יהודים, והללו גורשו לבלז'ץ. עוד כמה מאוד יהודים ובהם המאושפזים בבית החולים, נורו במקום. רבים הצליחו להימלט. באותו יום גירשו הגרמנים לעיר יהודים נוספים  מהסביבה  והם שוכנו בצפיפות רבה בכנסיות ובבנייני ציבור, וכמעט מיד פרצה בקרבם מגֵפת טיפוס.

האקציה השנייה הייתה ב-27 בנובמבר 1942, על-פי שמועה לפי דרישתם של רופאים אוקראינים מקומיים שחששו מהתפשטות מגפת הטיפוס מן היהודים לאוקראינים. באקציה זו נתפסו ככל הנראה כ-2,500 יהודים וגורשו לבלז'ץ, ועוד 250 יהודים, ובהם 45 ילדים, נרצחו בבוצ'ץ'.

מספר היהודים הנותרים והיהודים שגורשו לבוצ'ץ' ממקומות אחרים הסתכם בכ-5,200; בדצמבר 1942 הם רוכזו בגטו בצפיפות גדולה, ובתוך כך התנהלה בעיר אקציה מתמשכת של רצח יהודים שהסתובבו ברחובות.

ב-2 בפברואר 1943 שוב עשו הגרמנים אקציה בבוצ'ץ', ורצחו ביריות כ-3,600 יהודים, רובם בגבעת פדור. לאחר אקציה זו הועברו לגטו בוצ'ץ' שרידים של יהודים מן הסביבה, שהוכרזה עתה "נקייה מיהודים".

ב-13 באפריל 1943 החלה האקציה הרביעית, ובתוך שלוש יממות נרצחו בה 3,600-2,800 בני אדם. מרבית היהודים נרצחו ביריות בגבעת פדור, וכ-600 נרצחו בחוצות העיר.

הגטו חוסל לקראת אמצע מאי 1943; רוב התושבים שנותרו בו הועברו ליישובים הסמוכים צ'ורטקוב, טלוסטה וקופיצ'ינצה. רובם נרצחו בתוך זמן קצר באקציות ביישובים אלו.

ב-15 במאי 1943 הוכרזה גם בוצ'ץ' "נקייה מיהודים". ואולם בפועל נותרו בעיר אנשי היודנרט ושירות הסדר היהודי שרוכזו, על-פי עדות אחת, באחד מאתרי ההרג בעיר. תמורת תשלומי שוחד גבוהים הורשו להישאר בעיר כ-1,200 יהודים נוספים, והללו רוכזו במחנה עבודה. ביוני 1943 נרצחו כל היהודים האלה וגם אנשי היודנרט והשוטרים היהודים, ומחנה העבודה חוסל.

כבר בדצמבר 1941 פעל בבוצ'ץ' גרעין של מחתרת יהודית, והוא התרחב בעקבות האקציות הגדולות של סוף 1942. המחתרת, בהנהגתו של ע' בזן (וורמן), קיימה קשר עם היודנרט ואף צירפה לשורותיה כמה מהשוטרים היהודים. חבריה יצרו קשר עם קבוצות פרטיזנים יהודים שפעלו בסביבה והצליחו להשיג כלי נשק אחדים. לאחר מכן התארגנה בבוצ'ץ' קבוצת מחתרת אחרת, אקטיביסטית יותר, שכונתה "קבוצת פרידלנדר". קבוצה זו חיסלה כמה פולנים ואוקראינים שהלשינו על יהודים. תכנית ההתנגדות של חברי המחתרת של בזן לא יצאה לפועל, ורק אחד מהם, אנדרמן, הצליח לירות למוות בשוטר אוקראיני באקציה שהתקיימה ב-13 באפריל 1943.

הסובייטים שחררו את בוצ'ץ' ב-23 במרס 1944, אך הגרמנים שבו וכבשו אותה, והיא שוחררה סופית ב-21 ביולי 1944.

​

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

​

ספר בוטשאטש

אתר הקהילה

 

אנדרטה מספר 84

​