אופולה

בין מלחמות העולם חיו באופולה כ-4,000 יהודים – כשני שלישים מאוכלוסייתה. רובם עסקו במלאכה ובמסחר זעיר.

באופולה פעלו כל המפלגות הציוניות, אגודת ישראל והבונד, ופעלו בה מוסדות חינוך מסורתיים ומודרניים.

הגרמנים כבשו את אופולה באמצע ספטמבר 1939. בחודשים הראשונים לכיבוש גויסו יהודים רבים לעבודה בכפרים הסמוכים. ב-29 בדצמבר 1939 הובאו לעיר כ-2,500 פליטים מפולווי וב-30 בדצמבר באו עוד 300 פליטים מיוּזפוּב שעל הנהר ויסלה.

בפברואר 1941 הובאו לאופולה בשתי קבוצות גדולות כ-2,000 יהודים שגורשו מווינה.

במרס 1941 רוכזו יהודי אופולה והפליטים בגטו סגור. מספרם הגיע לכ-7,500. באוקטובר 1941 הקים היודנרט ועד לעזרה סוציאלית בראשותם של חברי היודנרט נפתלי רובינשטיין ואלברט אדלר. היודנרט פתח מטבח ציבורי לילדים, פליטים ונזקקים אחרים והופקד גם על הסיוע ליהודים בעיירות סמוכות.

במרס 1942 הגיעו לגטו 2,000 פליטים מקז'ימייז' דולני.

ב-31 במרס 1942 עברו דרך העיירה כ-1,900 פליטים מהעיירה וונבולניצה  בדרכם לתחנת הרכבת בנלנצ'וב  ושם הועלו על הרכבות למחנה ההשמדה בלז'ץ.

ב-6 במאי 1942 גורשו 1,270 יהודים מיוזפוב לאופולה. למחרת, ב-7 במאי 1942, הועברו יהודים אלו לתחנת הרכבת בנלנצ'וב, ומשם גורשו למחנה המוות סוביבור. ב-25 במאי 1942 גורשו עוד כ-2,000 יהודים מגטו אופולה לסוביבור. ב-30 במאי 1942 הועברו אל הגטו כ-1,400 יהודים, שרובם גורשו מסלובקיה ב-26 במאי וקצתם גורשו מצרפת.

ב-24 באוקטובר 1942 עשו כ-400 שוטרים גרמנים ואנשי יחידת עזר אוקראינית סלקציה ביושבי הגטו. קבוצה קטנה של צעירים ובעלי מקצועות נדרשים הועברה למחנה העבודה בפוניאטוב  והאחרים גורשו לסוביבור.

כ-500 איש הושארו באופולה לצורך איסוף חפצי המגורשים לקראת העברתם ללובלין. הגרמנים רצחו את רובם בנובמבר 1942, ואת הנותרים העבירו למחנות עבודה באזור לובלין.

​

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

​

אנדרטה מספר 251