אוזורקוב

בסוף המאה ה- 19 היתה הקהילה בשיאה ומנתה כ- 6,000 נפש. ב1851 נבנו בית כנסת ובית מדרש. ב- 1915 נבנה בית-עם שכלל ספרייה, מועדון ומטבח מסובסד ונוסד בית ספר "יבנה", בו למדו בעברית או ביידיש. היהודים סחרו בעצים ובצמר לאריגה והקימו בתי מלאכה לעיבודם

ב- 1939 מנתה הקהילה כ- 5,500 נפש.

בזמן המלחמה:

עם כיבושה של אוזורקוב בידי הגרמנים ב-7 ספטמבר 1939 נורו רבים מתושבי העיר, ובהם 24 יהודים. בימים שלאחר מכן הוצת בית הכנסת ויהודים שולחו לעבודת כפייה.

ב-1941 החלו הגרמנים לשלח עובדים מהגטו למחנות עבודה באזור פוזנן. שילוח היהודים למחנות הגיע לשיאו במצוד שבו גורשו ב-4 באפריל 1941 400 גברים למחנה סטדיון מיאסקי שליד פוזנן.

חיסול היישוב היהודי באוזורקוב נפתח בהוצאה להורג של שמונה או עשרה יהודים, עונש על בריחתה של אישה יהודייה אחת מבידוד חולים בגטו.

השילוחים מהגטו החלו במרס או אפריל 1942, עם שילוחם של 500-300 יהודים, ובהם ילדים, למחנה ההשמדה חלמנו. יהודי אוזורקוב גורשו ב-23-21 במאי 1942 הגירוש נעשה לאחר סלקציה: כ-2,000 יהודים חלשים, גברים ונשים, גורשו לחלמנו ונרצחו שם. השאר – 1,387 במספר – נבחרו לעבודה והועברו לגטו לודז'.
קרוב ל-1,000 יהודים שנותרו בגטו נדחקו לשטח מצומצם יותר שנוהל כמחנה, וממנו יצאו לעבודה מדי יום ביומו. ב-21-20 באוגוסט 1942 פונו גם הם לגטו לודז'.

​

                                                    (קרדיט: תוכן זה באדיבות אתר "יד ושם")

​

אנדרטה מספר 186